"שמעתי הרבה על "תחנה אחרונה גן עדן" כמעט מרגע שיצא, והוא מאוד סקרן אותן, אבל דחיתי את הקריאה בו. בדיעבד אני יכול להודות שהוא הפחיד אותי: ספר פרוזה שסובב סביב השבעה באוקטובר והשלכותיו, הרגיש לי כמו משהו שייגע אצלי בהרבה קצות עצבים חשופים וטריים מדי. כך אכן היה: מדובר בספר קשה שמעורר, או מעורר-מחדש, תחושה עמוקה של חרדה ומועקה. לצד זה, אני יכול לומר שמדובר כנראה בפוסט-אפוקליפסה הטובה והאפקטיבית ביותר שקראתי בשפה העברית".
אייל חיות-מן (זוכה פרס ספיר ביכורים ב-2025)
"תחושת הדחיפות של הסיפור מניעה אותו היטב במשעולים נועזים שמובילים אל סוף מספק, במובן הלא מתחנף של המילה, במסגרת כל הקשיים והמכשולים שמסביב. החדשות השוטפות עדיין איומות, והצעקה הספרותית של לנדאו עלולה להיבלע בהן, ועדיין היא חשובה והכרחית, כל עוד המדינה הזאת עדיין קיימת, ולו באופן חלקי. מותר לנחש שזו לא תהיה הצעקה האחרונה".
ירון פריד, מעריב
"זה ספר שאני מפצירה בכם לקרוא, ואחר כך לא לקרוא כלום שבוע, פשוט כי אין מקום. צריך להשאיר לו זמן לשקוע. מגיע לו לשקוע. מגיע לנו שישקע".
עינת ניב, עורכת