צדק עמוס עוז כי ספר הוא סך כל ההחלטות הקטנות, הזעירות-זערוריות, משניות לכאורה ושוליות, שקיבל הסופר בשעת הכתיבה, בין אם במתכוון ובין אם בלי משים. בכך, ולא רק בכך, דומים ספרים לחיים עצמם: אלוהים (והספרות) מצויים בפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים הם שמרכיבים את התמונה הגדולה, בין אם תהיה זו תמונת חיינו, ובין אם מדובר ברומן.
ככותבת, אני מוצאת שהפרטים הקטנים נובעים מתוכי. אולי משום כך, כעורכת וכמנחת כתיבה, אני מאמינה שאת ההחלטה אם לתאר את השמיים ככחולים או כתכלכלים-אפרפרים אין מנוס אלא להותיר לכותב, בתקווה שאכן יכריע בתבונה, ברגישות ובטוב טעם. תפקידו של מנחה סדנה הוא לשאול את השאלות הגדולות, אלה שעמוס עוז קורא להן "ההחלטות העבות ביותר". כי בין רבע מיליון ההחלטות בדרך אל רומן – יש בערך עשר החלטות "עבות", כאלה שמי שלא נדרש להן יגלה במהלך העבודה או עם סיומה כי הקובץ שיש בידו אולי שופע תכלכלות אפורה מדויקת ושובת לב, אבל ספר אין לו.
מהן ההחלטות הללו? בסדנאות שלי אני מתייחסת בעיקר להכרעות הבאות:
- מי הגיבור\ים
- מי המספר\ים
- מהו הזמן של ההתרחשות
- מהו הזמן של מסירת הסיפור
- כיצד מצטלבות עלילות
חמש הכרעות מרכזיות שמהן צומחות כמובן עוד המון החלטות משניות, ובכל זאת, עם ההכרעה על הסוגיות האלה מונחים היסודות הראשונים לכתיבתו של רומן.