ביום שישי יצאתי לטיול בשביל ישראל עם קבוצת חברות. בדרך חזרה, כמה דקות לפני כניסת השבת, מגיעה אלי לוואטסאפ התמונה הזאת והודעה: קיבלת משלוח, דיווח בעלי. מגש ענק של פירות.
אני? מגש? פירות? לכבוד מה?
הנה, יש פה פתק, אמר והקריא:
"לאורנה – שנתנה לי את העיצה הטובה ביותר והקשה ביותר ליישום בתחום הכתיבה. בהערכה רבה."
טוב, עיצות יש לי, פירות אני אוהבת, הערכה (רבה! ) אני אוהבת עוד יותר ורק חבל שאיני זוכרת לא את השולח ולא את העיצה…
מזל שהוא השאיר מספר טלפון. כשהעזתי והתקשרתי, הסתבר שאת העיצה הטובה שלי (כמה עיצות בעצם) נתתי בכלל בטלפון, לפני שנתיים. בקיצור, זה לא שיש לי עיצות טובות וזיכרון גרוע, זה שיש לי עצות טובות ומזל גדול לחלוק אותן עם אנשים שיודעים להכיר טובה גם אחרי הרבה מאוד זמן.
היה טעים!
