לכתוב ספר ילדים זה לא משחק ילדים

ילדים וספרים מגיעים לעתים קרובות בזוגות: קודם נולד הילד, ואז הספר.

זה קורה ככה: אמא או אבא משקיענים מספרים לילדם המקסים סיפור שלפני השינה,  סיפור שהם המציאו בעצמם. והילד המתוקי, רגע לפני שהוא נרדם, אומר להם שהוא אוהב את הסיפור הזה, שהוא יפה. מכאן, מה פשוט יותר מלהגיע למסקנה שאת הסיפור הזה חייבים לפרסם בתור ספר, לרווחתם ואושרם של כל ילדי ישראל?

המסקנה אולי פשוטה, אבל מימושה של המסקנה הזאת מסובך בהרבה. בעוד שרבים מאיתנו נהנים להמציא סיפורים לילדינו או לנכדינו, ובתוך כל אחד ואחת מאיתנו ישנו עדיין הילד הפנימי שאוהב, עד עצם היום הזה, סיפורי ילדים, הרי שבפועל, ספרי ילדים, אולי יותר מספרי מבוגרים אפילו, דורשים דיוק וקבלה של הרבה החלטות.

למשל:

לאיזה גיל הספר? שנה, או חמש או שמונה?

לקריאה עצמית, לראשית קריאה, או להקראה?

והאם יש  בו חריזה?

(אם יש, שתהיה חריזה מעולה, כי אם לא, אפשר גם בלי. מי קבע שצריך חרוזים בספרי ילדים?)

ומה עם הומור?

 ועם איזה לקח חינוכי (צריך לקח חינוכי?)

 ושהגיבור יהיה בן או בת?

 או ארנב מתוק?

אה, כבר יש 1232 ספרים על ארנבים מתוקים? אז…זה אומר שאין מקום לעוד אחד?

איך לכתוב ספר ילדים

וכל זה – רק על קצה המזלג. ועל איורים – עוד לא אמרתי מילה. וגם לא על גודל הדף וסוג הכריכה וסוג הפונט וכמה זה יעלה אם מוציאים לבד…בקיצור, המון שאלות.

יכול להיות שעל חלק מהשאלות האלה יהיו לי תשובות. בסופו של דבר לא רק שהנחתי עשרות קבוצות כתיבה ועבדתי עם מאות כותבים, אני גם גידלתי ארבעה ילדים שבשבילם המצאתי עשרות סיפורים לפני השינה, שעל הרבה מהם הם אמרו שהם ממש יפים אבל אני (בינתיים) הוצאתי רק שניים, את נמרת ואת תינוקות לא מוצאים בסופר. ושניהם קיבלו ביקורות יפות, ונמרת אפילו יצא באנגלית וזכה בפרסים, וגם היום קורה לי לפעמים שאיזה ילד שואג עלי (ואני לא נבהלת!) כך שבקיצור, כן, אני יודעת על בשרי שספרי ילדים הם ממש לא משחק ילדים.

אבל לייעץ לגביהם, ללוות את כתיבתם, לערוך אותם או בקיצור, לעבוד עליהם? לעבוד עליהם זה כיף גדול.

רוצים לכתוב ספר ולא יודעים איך להתחיל?

בואו נחשוב ביחד!

התחלתם ונתקעתם?

ביחד ננסה למצוא את הדרך!

סיימתם במזל טוב?

זה הזמן לקבל משוב ושירותי עריכה. 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן