אנשים חושבים על ספרות מתח כעל ספרות קלה, אבל בעיני זאת הספרות הקשה ביותר לכתיבה. כותב ספר מתח חייב- כן, חייב – לתכנן את מהלכי העלילה השונים עוד לפני שהתחיל לכתוב. בספר מתח טוב יהיו על פי רוב לפחות שתי עלילות, ועל פי רוב יותר: עלילת המתח – נגיד, נערות נעלמות באופן מסתורי בלילות ירח מלא ולא חוזרות שוב לעולם – ועלילה מקבילה שעוסקת בעולמו של הבלש\חוקר (בדרך כלל דמות אפלה ומסוכסכת שעוברת במקביל לחקירה מאבקים בחזית הביתית שמתגלים כקשורים (או לא) לנושא החקירה. אם יש עלילות נוספות – מה טוב. כך או כך, העלילות נשזרות זו בזו, מופיעות לסירוגין, נקטעות ברגע המותח ביותר (cliff hanger) וצריכות לבוא לידי פתרון – כולן – בצורה הגיונית עד סוף הספר (אלא אם יש המשך ואז העלילה המרכזית תיפתר, אבל עלילה אחרת תישמר לספר הבא).
מעבר לצורך להביא את כל העלילות לפתרון מספק, ספר מתח מחייב את הסופר להכיר היטב את הפרטים שהוא מתייחס אליהם, כי הפרטים הקטנים הם הרמזים שמהם בנויה תעלומה. בספרי מתח לקצב יש חשיבות רבה במיוחד, ועולמם של הגיבורים, תת המודע שלהם ויחסיהם – דברים שהם עיקרי העיקרי בז'אנרים אחרים – כפופים כאן לעלילה.